ההפרעות השונות של חרדה – באדיבות מיינד קליניק – מרכז לטיפולים מתקדמים בדיכאון, חרדה, מניה דפרסיה והתמכרויות

הפרעת אימה PANIC DISORDER

הפרעה זו מאופיינת בהתקפים של חרדה הנמשכים שניות עד דקות, בעצמה עזה וכוללים חשש למות או להשתגע ותסמינים גופניים כגון יובש בפה, דפיקות לב, סחרחורת, הזעה, קוצר נשימה, וכדומה. בדרך כלל אין סיבה חיצונית לחרדה בזמן ההתקף (למשל, התסמינים לא הופיעו לאחר שאם גילתה שבנה משתמש בסמים). להפרעה זו אופייניים חשש מהתקף נוסף ופחד מלצאת למקומות הומים (שוק, קולנוע, גשר, קניון) שם עלולים לקבל התקף נוסף, וכביכול לא יהיה מי שיושיט עזרה. כאשר אדם הסובל מהפרעת אימה מגיע למצב בו הוא חושש מיציאה למקומות ציבוריים והומים, הוא סובל גם מאגורופוביה. הפרעת אגורופוביה מתבטאת בהימנעות מיציאה למקומות ציבוריים, או משהייה במקומות מהם קשה להיחלץ ולקבל עזרה במקרה של התרחשות התקף אימה. המקרה שלהלן מדגים הופעת התקף חרדה משולב באגורופוביה:

רונית היא בת ,37 נשואה, ואם ל-3 ילדים, שעובדת כמורה בבית ספר תיכון אזורי. רונית היא בחורה בריאה לחלוטין. באחד מהימים הלחוצים בבית הספר, באמצע השיעור, רונית החלה פתאום להרגיש חנק, יובש בפה, חולשה כללית ותחושה שעוד רגע היא עומדת להתעלף. רונית עזבה את הכיתה ורצה לחדר המורים, משם היא פונתה באמבולנס לחדר המיון. בחדר המיון רונית נבדקה ואושפזה לצורך השגחה למשך 24 שעות, במהלכן בוצעו בדיקות רפואיות מקיפות. היא שוחררה עם רשימת המלצות לביתה, תוך הבטחה שבעייתה לא רצינית. אולם, בשובה לביתה רונית חוותה את התחושות הלא נעימות פעמיים באותו ערב, ובמשך השבוע תחושות אלו הופיעו מספר פעמים. תוך זמן קצר רונית הפסיקה ללכת לעבודה, ולנסוע למקומות רחוקים מחוץ לאזור מגוריה, וגם למקומות קרובים היא יצאה רק בלווי בן אדם ש"אפשר לסמוך אליו". באחת מפניותיה החוזרות ונשנות לחדר המיון, אחד הרופאים אמר לה, שהיא סובלת מ"היסטריה ואין לה כלום" והיא "זקוקה לטיפול פסיכיאטרי". רונית כעסה על דבריו, ופנתה לטיפול אצל רופאת המשפחה שרשמה לה מרשם לכדורי הרגעה. לאחר מספר חודשים, עקב העדר שיפור במצבה, היא הופנתה ע"י רופאת משפחה לטיפול במרפאת חרדה, שם אובחנה כסובלת מהפרעת אימה עם אגורופוביה (פחד ממקומות פתוחים). עקב כך היא לקבל טיפול מתאים

הפרעת חרדה כללית "מפושטת" GENERALIZED ANXIETY DISORDER

הפרעה זו מאופיינת בחרדה ודאגה מתמדת בקשר לבעיות שקשורות למשפחה, עבודה, בריאות, ועוד, שמופיעות רוב הזמן, ומלוות בתסמינים גופניים כגון מתח, חולשה, קשיי ריכוז, עצבנות והפרעות בשינה. התיאור שלהלן מדגים מקרה של הפרעת חרדה כללית:

רינה הדאגנית רינה, בת 54, מוכרת בחנות נעלים, תמיד הייתה אישה שחוששת לשלום משפחתה וילדיה, רוצה לשמוע מהם היכן הם נמצאים, ומתקשרת אליהם כשהם לא חוזרים בזמן. למרות שהייתה מוטרדת ביחס למשפחתה, ואף קנתה טלפונים סלולריים לכל ילדיה, כדי שתוכל לבדוק ש"הכול בסדר", היא תפקדה היטב ונהלה חיים נוחים למדי. לאחר התפרצות האינתיפדה בארץ היא החלה לחשוש לצאת מהבית, ובהדרגה ניסתה למנוע גם מילדיה לצאת ללימודים או אפילו לסופרמרקט. היא בילתה את רוב זמנה בצפייה בחדשות, ובהדרגה הפסיקה לאכול ולשון בלילות, עד שילדיה הביאו אותה לטיפול במרפאת החרדה.

פוביה ממוקדת SPECIFIC PHOBIA

חשש מוגזם ולא הגיוני מגורם חיצוני כמו טיסות, הימצאות בגבהים, זריקות או שהייה בחברה, שבו האדם מודע לכך שהפחד מוגזם, אך אינו מצליח להתגבר עליו. כל חשיפה לגורם המאיים גורמת לחרדה גבוהה, ועל כן האדם נמנע ממנו. דוגמאות קלאסיות הן פחד מחרקים או ממחטים.

הפרעת חרדה חברתית SOCIAL ANXIETY DISORDER

לאנשים רבים פעילויות חברתיות גורמות לתחושות שהן יותר מעצבנות פשוטה. ישנם אנשים שנכנסים לחרדה כה קשה מן האפשרות שיהיו נבוכים בציבור, עד שחיי היומיום שלהם נפגעים מכך. אנשים אלה סובלים מפוביה חברתית, ועבור חלקם הימנעות ממצבים מסוימים הופכת להיות המטרה העיקרית של חייהם. סימנים ותסמינים של הפרעת חרדה חברתית כוללים פחד קיצוני ממצב בו אתה צריך לפגוש אנשים חדשים או מזה שאחרים עשויים לשפוט אותך. המצבים החברתיים המפחידים גורמים לחרדה קשה או להימנעות מהם. מצב חברתי שמעורר חרדה גורם לתסמינים גופניים כמו הסמקה, הזעה, רעד, שרירים נוקשים, קול רועד, יובש בפה או דפיקות לב. לכן, התסמין הבסיסי של חרדה חברתית הוא חרדה קשה בנוכחות אנשים אחרים. התאור שלהלן מדגים הפרעת חרדה חברתית:

המהנדס שחשש לדבר

רוני, מהנדס מחשבים במקצועו, מוכשר, מוצלח ומנהל פרויקטים בכל העולם, מספר שבמקום עבודתו הוא אף פעם לא הצליח להציג פרויקט בצורה שוטפת וברורה. בעבר, הוא זוכר את עצמו כילד הביישן של הכיתה. למרות שידע את התשובות לא ענה לשאלות בכיתה, ובמבחנים בעל פה קיבל את הציונים הכי נמוכים. לדבריו, הוא היה התלמיד הכי שקט בכיתתו, ולמרות שהיו לו חברים מעטים, הוא אף פעם הוא לא יצר קשר עם מישהו חדש. הוא מסביר את המצב בכך, שבכל פעם שהוא מנסה להתחיל שיחה עם מישהו, הוא מיד חש בדפיקות לב, אי שקט, רעד בקולו. הוא חש שהוא לא מסוגל להישיר מבט אל מי שיושב מולו, ומרוב פחד ובלבול לא מסוגל לבטא את עצמו. לדבריו אשתו התחילה עמו, ואם לא הייתה יוזמת הוא בחיים לא היה מעיז לפנות אליה. במשך השנים רוני התרגל והתמכר לכדורי הרגעה, עד שהוא לא היה מסוגל לפתוח את היום בלי לקחת כדור, אפילו בימי חופשה מעבודתו. בתקופות של לחץ בעבודה או בבית הוא היה מתפקד רק אם נטל כמויות גדולות מאד של כדורי הרגעה. רק אחרי שרופא המשפחה שלו איתר את ההתמכרות הממושכת שלו לכדורים, הוא הופנה לטיפול במרפאת חרדה.