סרחי עור: מה זה, והאם אתם צריכים להיכנס לפאניקה?

העור, הלא הוא המעטפת החיצונית של הגוף, חשוף לאינספור שינויים. הבעיה היא שחלקם הגדול פוגע במראה הכללי ועלול ליצור דאגה. סרח העור, הידוע גם בתור "דבלול העור" (בלועזית: "Skin Tag" או "Acrochordon"), נכנס לתמונה בנקודה הזו בדיוק.

סרח העור, לפי ההגדרה הפשוטה, הוא גידול שפירי שעשוי להופיע בעור במקרים שונים. בתרחיש החיובי, סרח העור אינו טומן בחובו בדרך כלל סכנות בריאותיות. מצד שני, מדובר במפגע אסתטי שגם עלול להיות כרוך בחוסר נוחות או אפילו בכאבים, כך שרבים מעוניינים לדעת מה לעשות כדי להיפתר ממנו – וזה בהחלט אפשרי.

המאפיינים העיקריים של סרח העור

עוד לפני שנסביר מה אפשר לעשות עם סרח העור, חשוב להבין מול מה אנחנו מתמודדים. בהגדרה הפשוטה, סרח העור הוא גידול שפירי המופיע בשלב מסוים על גבי העור, לרוב בצבע חום. הגידול הזה עשוי להופיע בחלקים שונים של הגוף, אם כי בדרך כלל נראה אותו באזורים בהם נוטה להשתפשף או באזורי הקימוט: בית שחי, צוואר, מפשעה וכן הלאה.

סרחי עור מורכבים מליבה של כלי דם ותאי שומן. הם צומחים מהשכבה העליונה של העור, או ליתר דיוק: מחוברים לעור באמצעות רקמה המזכירה מאוד גבעול דקיק. בדרך כלל הם יהיו קטנים באופן יחסי, בגודל של כגרגר אורז ובגובה של עד כ-10 מ"מ. עם זאת, יש מקרים נדירים יותר בהם סרח מסוים יהיה בגודל של סנטימטר אחד ויותר.

צורת הסרחים עשויה להשתנות, כשבין האפשרויות המקובלות תמצאו צורות סטנדטריות כמו עיגול או מלבן, ולעומתן גבשושיות אחרות חסרות צורה מוגדרת. המרקם שלהם נוטה להיות רך, אבל לא חלק, אם כי גם כאן ייתכנו הבדלים בכל אחד מהמקרים.

כיצד נוצרים סרחי עור

קשה לקבוע בדיוק כיצד נוצרים סרחי העור, כאשר גם בקרב רופאי עור ומומחים אין תשובה חד משמעית. וההערכה המקובלת כיום היא שגורם מרכזי הוא שפשוף בין הקפלים או עקב מגע של העור עם חומר מסוים. בהיבט הפיזיולוגי סרחי העור עשויים להיווצר במקרים בהם כלי דם וקולגן (החלבון הנפוץ ביותר בגוף האדם ובעלי חיים) נלכדים באזור מסוים בעור בעל דרגת עובי גדולה באופן יחסי.

כמו הרבה מאוד בעיות בגוף, ובעור בפרט, סרחי עור הם בעלי היבט תורשתי מסוים: אנשים שבמשפחה שלהם יש היסטוריה של סרחי  עור, נוטים לסבול מהבעיה בתדירות גבוהה יותר. גם הגיל משחק כאן תפקיד: הסבירות לסבול מהבעיה עולה עם השנים, והיא גבוהה יותר לאחר סביבות גיל 50.

גורמי סיכון נוספים להיווצרות סרחי עור הם משקל עודף (בין היתר מכיוון שהוא מגדיל את הסיכויים להיווצרות קפלים שונים בעור) וסוכרת מסוג 2. הבעיה שכיחה יותר בקרב נשים לעומת גברים, בעיקר עקב אותה עליה במשקל במהלך ההריון או תקופות של חוסר איזון הורמונלי.

החדשות הטובות - לא סכנה בריאותית

יכול להיות מאוד שזה קרה גם לכם: הבחנתם בסרח עור "חדש" על גבי העור שלכם. ייתכן שכבר עלו אצלכם התרחישים הגרועים ביותר, בעיקר זה בו מדובר בגידול סרטני מסכן חיים. אז קודם כל, אפשר להישאר רגועים. סרח העור הוא גידול שפירי לחלוטין שאינו מסוכן לגוף, אם כי ייתכן שהוא כן יעיד על דבר מה הדורש טיפול. הופעה מרובה של סרחים עלולה להצביע למשל על חוסר איזון הורמונלי או בעיה במערכת האנדוקרינית בגוף.

העובדות מראות שכמעט למחצית מהאוכלוסייה, ולפי חלק מההערכות אפילו ליותר מכך, ישנם סרחי עור באזורים כאלה או אחרים. עובדות אחרות ופחות מעודדות הן שאצל בערך מחצית מהאנשים הסובלים מסרח עור, צפויים להופיע במקומות שונים בעור חמישה סרחים או יותר.

ההשלכות של סרחי עור על הגוף

ברוב המקרים הסרחים לא טומנים בחובם כאבים. בניגוד לסוגים אחרים של גידולים על גבי העור, הם גם לא צפויים לגדול עם הזמן. מהסיבה הזו אפשר להבין למה אחוז נכבד מהאנשים אצלם מופיע סרח העור מחליטים, לעיתים בעצה ישירה של רופא העור שלהם, לא לעשות איתם דבר. סרחי העור עשויים בהחלט ליפול מעצמם כעבור פרק זמן מסוים, לפעמים אפילו בלי שהייתם מודעים לנוכחות שלהם על גבי העור שלכם.

מצד שני, יכול בהחלט להיות מצב בו כן נרצה לטפל בסרחי העור: חשבו למשל על מצב בו הם מופיעים באזור בולט (ובעיקר חשוף) של העור, מה שאומר שהם מהווים מפגע אסתטי שעלול גם להוריד את הביטחון שלנו לגבי המראה החיצוני. יש מצבים בהם הסרחים כשלעצמם גורמים לחוסר נוחות או אפילו לכאבים, לדוגמה במגע של הבגד איתם או במקרה של גירוי העור: כתוצאה מגילוח, במגע עם תכשיט, בעת לבישת חזייה אצל נשים וכדומה.

ככל שהסרח גורם ליותר גירויים או כאבים, וככל שהוא נמצא באזור בולט יותר, כך הסיכוי שנרצה להסיר אותו עולה.

דרכי התמודדות עם סרח העור

אם תבצעו בדיקה מהירה באינטרנט, תמצאו מגוון רחב של "תרופות סבתא" וטיפולים טבעיים להתמודדות עם סרחי העור. אנחנו למשל נתקלנו בפתרונות של שפשוף הסרח עם חומץ תפוחים, שן שום כתושה, שמן עץ התה ואחרים.

אם אתם מעדיפים לפנות למומחים, כפי שההמלצה היא ברוב המוחלט של המקרים, תשמחו לשמוע שגם מהבחינה הזו יש מספיק מה לעשות. המטרה העיקרית היא "להרוג" את הסרח, מה שיביא לכך שהוא צפוי להינתק מהגוף ביתר קלות. חלק מהטיפולים להסרת סרחי עור מבוססים על "מפגש" שלהם עם טמפרטורה חיצונית שתביא להשמדה שלהם, בין אם כוויה ובין אם הקפאה עמוקה.

ניתן להסיר את הסרחים בדרכים מגוונות, כמובן אך ורק על ידי מומחים לתחום. בין השאר, תוכלו לחתוך את הסרחים בצורה ישירה, להרוס אותם באמצעות קרני לייזר או "לחנוק" אותם בעזרת חוט תפירה, מה שיגרום למצב בו לא זורם דם לסרח כך שהוא מתייבש. במצב הזה, הסרח צפוי ליפול מעצמו תוך ימים ספורים, כשבמשך כל הזמן הזה חשוב שהחוט ימשיך לקשור אותו. הסיכון העיקרי כאן הוא מהיווצרות נמק הגורם לזיהום, ולכן חלק מהמומחים ממליצים להימנע מהשיטה הזו.

ברמה הכללית אפשר לציין שרוב השיטות להסרת סרחי עור נחשבות ליעילות, אם כי הן עלולות להיות כרוכות בחוסר נוחות או אפילו להרתיע חלק מהאנשים: יש אנשים שחרדים למשל לכוויה יזומה של העור שלהם, גם אם בעל מקצוע מיומן אמור להבטיח שהדבר ייעשה בלי לגרום כל נזק לאדם. בהקשר הזה נכנסו בשנים האחרונות לתמונת הטיפולים כלים אחרים הנחשבים ל"ידידותיים" יותר, דוגמת פלסטר שניתן למקם על גבי האזור הייעודי בעור למשך כמה ימים