כלים מבוססי מדע להגברת האושר

מבוסס על הפודקאסט Huberman Lab של ד"ר אנדרו הוברמן

חוקרים רבים לאורך ההיסטוריה ניסו, ועדיין מנסים, לחקור ולהבין מהי שמחה, מהו אושר ומה גורם לנו לשמחה, בטווח הרחוק ובטווח הקרוב. עבור כולנו, האושר הוא מצרך מהמבוקשים ביותר, ומשהו שכולנו מחפשים כל העת – בעבודה, ביחסים, ובכלל. ובכל זאת, קשה להגדיר מה זה: קשה למצוא את ההגדרה המדויקת שתאפשר לנו לקבוע מהו אושר, מהי שמחה.

כולנו יכולים לזהות מתי זה קורה, ועוד יותר מכך כאשר זה לא קורה, כלומר כשאנחנו לא שמחים. אבל אחת הבעיות המרכזיות בהבנת השמחה והאושר, והפסיכולוגיה מאחוריהם, היא שמדובר ברגשות ש'עוברים דרך דברים אחרים כמו הכרת תודה, הנאה ועוד.

מדענים ופסיכולוגים התווכחו לא מעט לגבי השאלה מה היא שמחה באמת. אפשר לספק לזה הגדרה רשמית, ממש כמו שמגדירים מהו חלב, אבל כמו שיש סוגים שונים של חלב – חלב פרה, חלב סויה, חלב שיבולת שועל ועוד – כך יש גם כמה סוגים של שמחה. לכן קשה מאוד להגדיר אותה בצורה מדויקת כך שתתאים לכולם.

אז מהו אושר? ננסה לחלק את התשובה לשאלה הזאת לשלושה חלקים: האחד – אושר כהלך רוח, כמצב שבו נמצא המוח שלנו, ומה המדע אומר על זה; השני – אילו כלים ופרקטיקה יכולים לייצר אצלנו שמחה ואושר; השלישי – תפיסות לא נכונות שרווחות בקשר של שמחה. כאן ננסה לתת לכם סט של כלים ומסגרת שיאפשרו להם להבין את התהליך שבו נוצרת שמחה, ובעזרת זה תוכלו לדעת איפה אתם בעצמכם נמצאים במסע אל השגת התחושה הזו.

מה גורם לנו אושר באופן טבעי?

כדי להבין איך מגיעים לתחושת האושר, צריך לשים בצד את כל אותם היעדים שרובנו מציבים לעצמנו בדרך לשם: יותר כסף, קריירה מוצלחת, תפקיד בכיר ועוד. אלו לא יביאו אותנו לשם. הם יכולים להיות אמצעים לכך, ועוד ניגע בזה בהמשך, אך הם לא יכולים לשמש יעדים. בוודאי שמעתם על אנשים עשירים ומדוכאים, ועל עניים ומאושרים. כך שכסף או משרה 'מפוצצת' הם לא היעד.

אחד הדברים שיכולים לעזור, וגם על כך עוד נרחיב כאן, הוא יצירת קשרים: קשרים חברתיים שאנחנו מקיימים עם אחרים נחשבים ככאלו אשר משפיעים באופן חיובי על רמות השמחה והאושר שלנו. אחד המחקרים שנעשו בעבר בנושא אף טוען שלא נדרש כאן קשר משמעותי בהכרח: גם מישהו שאנחנו אומרים לו שלום במסדרון באופן קבוע בתחילת כל יום יכול להוות עבורנו קשר שייצור תחושה חיובית משמעותית.

גם לטבע יש כמובן תפקיד ביצירת תחושת אושר: אור השמש, ודאי בשעות שבהן אנחנו מתעוררים, יכול לתרום רבות לשיפור מצב הרוח, ולהשפיע גם על איכות השינה. יותר מזה – כדאי לדאוג שהעבודה במהלך היום, בתוך הבית או במשרד, תהיה עם אור בהיר ככל האפשר, רצוי אור שמש ישיר, ולקראת הערב באורות מעומעמים יותר. התנהלות שכזו יכולה להשפיע רבות על איכות השינה שלכם, וגם על מצב הרוח שלכם.

הבעיה היא שרובינו פועלים בדיוק ההפך: מצמצמים את החשיפה לאור ביום, ומגדילים אותה בערב (גם שימוש במסכים נחשב חשיפה משמעותית לאור בערב). ככלל, כדאי להימנע מאור מלאכותי בהיר בין עשר בערב לארבע לפנות בוקר, אחרת ייפגע ייצור הדופמין שהוא אחד הכימיקלים הטבעיים התורמים לתחושת האושר.

ועוד טיפ חשוב בהקשר זה: נסו להיחשף, בשעות השקיעה, לאור בהיר – רצוי גם כאן שיהיה זה אור השמש. לא דרך חלון, לא עם משקפי שמש, וההשפעה של האור המלאכותי שכולנו משתמשים בו בשעות הערב תצטמצם. הקדישו לכך כמה דקות, אפילו שתיים או חמש, וזה יקרה.

כל זה מוביל אותנו לדבר הבא: השינה. אם איננו ישנים בצורה אופטימלית, יהיה לנו קשה מאוד להוציא את המקסימום משאר הדברים שמסבים לנו אושר ושמחה. הבסיס לפעולה נכונה של ההורמונים והכימיקלים בגוף שלנו הוא חשיפה נכונה לאור, ושינה נכונה המושפעת מכך. אלו צעדים קטנים שיאפשרו לכם 'לגייס' את מערכת ההורומנים והכימיקלים בגופכם לטובת שיפור מצב הרוח.

הגדרת המילה אושר – ומדוע השפה אינה מדייקת לגביה?

אז דיברנו על כמה כלים בסיסיים להשגת שמחה טבעית, וכעת שוב אנחנו חוזרים לנקודת ההתחלה: קשה מאוד להגדיר שמחה ואושר. זה משהו שכולם רוצים, אבל לא יכולים להסכים ביניהם כיצד זה בדיוק מוגדר, איך אפשר לקבוע מהי שמחה.

אחת הסיבות לכך היא השפה: השפה שלנו לא מצליחה להעניק לנו כלים מדויקים לתיאור הרגשת השמחה. הרי מה שגורם לשמחה אצלך, לא בטוח שגורם לשמחה אצל אדם אחר. יותר מזה: אנחנו יכולים להגיד שאנחנו 'יותר' שמחים – אבל לא יכולים להגדיר בכמה אנחנו יותר שמחים. אין אמצעי מדידה לרמות האושר. אין מדד – כמו חום גוף או קצב פעימות הלב – שיכול להגדיר כמה שמחה יש בנו, מהי רמת האושר שלנו ברגע נתון.

ושלא תבינו לא נכון: יש היום שיח רחב מאוד על העניין הזה, על הגדרת השמחה והבנתה בצורה נכונה ומדויקת, אבל השפה נמצאת בחסר מסוים בכל הנוגע לתיאור של ה'תופעה' הזו שכולנו יודעים מה היא, אך לא יודעים להגדיר במילים. השפה לא משמשת אינדיקטור טוב מספיק כדי לתאר את מצב הרוח של האנשים, ודאי לא זה הסובייקטיבי. זה נכון, אגב, להרבה מאוד תחושות ורגשות.

נוירוטרנסמיטרים ונוירומודולטורים כ'מדדים' מסוימים

נוירוטרנסמיטרים ונוירומודולטורים הם סוגי כימיקלים שנמצאים בגוף שלנו דרך קבע, במינונים שונים. שינויים במינון שלהם ישפיעו על הדרך שבה אנחנו מרגישים, ועל הרגשות שלנו. כמה מהם אחראיים על השמחה, או על החוסר בשמחה.

כך למשל, אנשים שבגופם רמות נמוכות יחסית של דופמין, יהיו שמחים פחות או השמחה תהיה ברמה נמוכה יותר. ידוע שבגופם של חולי אלצהיימר מאגרי הדופמין כמעט ריקים לגמרי; גם אצל מכורים לסמים הדופמין נמצא ברמות נמוכות יחסית – ולכן אלו שתי אוכלוסיות שנוטות יותר לפתח דיכאון, גם על סמך מה שהם חווים על בסיס יומיומי כמובן. לעומתם, אנשים אשר סובלים מהפרעה דו־קוטבית (מאניה דפרסיה), יציגו רמות גבוהות מאוד של דופמין בהתקפי המאניה – שיגרמו להם לא לרצות לישון, לדבר בקצב גבוה ועוד. בשורה התחתונה, רמות נמוכות או גבוהות של דפמין מציגות קורלציה גבוהה עם שמחה או אי־שמחה.

זה המקום לומר שלא מדובר ב'אחת מול אפס': ישנן כמובן רמות שונות וסוגים שונים של תחושות על הסקאלה שבין מאניה לבין דיכאון. עוד דבר חשוב: העובדה שאנחנו יודעים שדופמין משפיע על מצב הרוח, וכך כנראה גם סרוטונין (וכימיקלים נוספים), לא אומרת שאנחנו יודעים את 'הנוסחה'. נכון להיום איננו מכירים 'חתימה כימיקלית' אחת שגורמת לשמחה או יוצרת אותה.

הפסיכולוגיה של השמחה - Harvard happiness project

לאורך ההיסטוריה התקיימו הרבה מאוד מחקרים על שמחה ועל אושר, בניסיון להגדיר אותם ולייחד אותם אצל כל אדם. Harvard happiness project הוא אחד הבולטים שבהם, מאחר שהוא התפרס על פני שנים רבות וכלל כמה מאות משתתפים. חלק גדול מהם כבר לא איתנו, אגב, מה שמעניק פרופורציות לאורכו של המחקר.

אחד הדברים המרשימים שנצפו במחקר הזה הוא שאנשים ידעו לחשוב ולהיזכר באירועים שגרמו להם אושר, ולהבדיל ביניהם בהתאם לגיל שבו היו – גם במרחק של עשר שנים, 20 שנה וגם 50 שנה. הזיכון הזה נותר והם יכלו להגדיר אותו היטב, וגם את ההבדלים בין 'שמחה' אחת ל'שמחה' אחרת לאורך שנים.

האם הכנסה מסבה אושר?

כולנו מכירים את המשפט הידוע – 'כסף לא יכול לקנות אושר', ובאופן כללי אפשר לומר שההכנסה שלנו לא משנה, כשלעצמה, את רמת האושר בגופנו. הכסף לא משמש אינדיקטור ולא יכול לצפות שמחה, אבל צריך מאוד להיזהר עם הקביעות הללו ולא להתייחס אליהן באופן גורף.

מדוע? משום שישנו גם הצד השני של המטבע: הכנסה נמוכה גם היא לא כלי להשגת שמחה. אז כסף אומנם לא יכול לקנות אושר או שמחה, אבל הוא בחלט יכול להפחית את המתח. כאשר הורים יכולים להרשות לעצמם לשכור את שירותיה של בייביסיטר, אולי אפילו של מטפלת קבועה, הם יכולים לישון טוב יותר בלילה, ולהתמודד עם עומס פחוּת יותר. מצב כזה בהחלט יכול לשמש 'תשתית' טובה להיווצרות אושר רב יותר.

מצד שני, יכולה להיות עלייה בהכנסה – אבל לצידה גם עלייה ביוקר המחיה, וכך המתח דווקא גדל למרות שההכנסה עלתה. המשמעות, שעולה מכל המחקרים בנושא: הכנסה לא באה בקורלציה עם שמחה או אושר; אותם נוירוטרנסמיטרים ונוירומודולטורים לא מופעלים בהתאם לכמות הכסף שאנחנו מכניסים בחודש. ההכנסה לא גורמת להיווצרות אושר, אלא רק יכולה לשמש אמצעי להיווצרותו, וגם זה רק בתנאים מתאימים..

עבודה, משמעות - ושמחה

גם הזמן שאנחנו מבלים בעבודה, כשלעצמו, לא נתפס כמשהו שמשיג לנו אושר. הרי רוב האנשים היו מעדיפים להישאר בבית, או לעסוק בפעילויות אחרות במקום לעבוד. אבל גם כאן צריך להתייחס לדברים בצורה זהירה, ולהסתייג – כי כאן נכנסת לתמונה המילה 'משמעות'.

כאשר העבודה היא בעלת משמעות, כאשר יש מהות לבעינינו למה שאנחנו עושים, בהחלט אפשר לראות בעבודה אמצעי להשגת אושר. דוגמה טובה לכך היא התנדבות, שאינה מביאה עימה שכר כלשהו, אך גורמת לאנשים רבים להרגיש טוב יותר, בשל מהותה.

ויש גם עניין נוסף הקשור לכך: במקום העבודה אנחנו יכולים לפתח את הקשרים ואת הכישורים החברתיים שלנו, וליצור קשרים חדשים, וכבר ציינו שקשרים חברתיים הם אחד מהאמצעים המרכזיים להעלאת רמת השמחה שלנו.

אז אם אם אתם מקבלים יותר כסף על עבודה מרובה יותר, ואם הכסף הזה מתועל להפחתת המתח בתחומים אחרים בחיים שלכם; אם במקום העבודה אתם יוצרים ומנהלים קשרים, וגם מרגישים שאתם עושים משהו בעל משמעות – זו התרומה למידת האושר שלכם. קצת נאיבי לחשוב שעבודה בפני עצמה היא מדד לאושר או כלי להעלאת רמת השמחה. אבל היא יכולה, כמו הכסף, להיות אמצעי טוב להשגת תחושה טובה יותר.

אחרי כל זה, אפשר לומר שהמחקרים שנעשו עד היום הצליחו להצביע על כמה גורמים שמציבים אותנו במקום שבו השמחה והאושר 'נגישים' יותר, ואנחנו קרובים אליהם יותר:

• שינה טובה
• תזונה איכותית
• קשרים חברתיים איכותיים
• פעילות גופנית
• חיות מחמד.

על חלק מהם נרחיב גם כן בהמשך.

הגיל עושה את שלו: למה ביום ההולדת אנחנו מדוכדכים יותר?

יש אלמנט נוסף שעל כולנו לתת עליו את הדעת בקשר לשמחה ולאושר: הגיל שלנו. לא במקרה רבים מאיתנו מרגישים רע יותר דווקא ביום ההולדת שלהם. דווקא היום שאמור לציין באופן חגיגי את 'היום שלהם' הופך ליום של עצב. ומדוע?

שתי סיבות עיקריות יש לכך: ראשית – אין עוררין על כך שכאשר אנחנו מתבגרים, הדברים נראים אחרת. מה שיכולנו לעשות בשיא כוחנו בגיל 20, לא נוכל לעשות בגיל 50; דברים שהטרידו אותנו בילדות הם זוטות לעומת הדברים שעלינו להתמודד איתם כמבוגרים. ככל שמתקדמים קדימה ומתבגרים, כך ישנן יותר טרדות ולכן לא מפתיע שלגיל יש השפעה על רמת האושר שמדווחים רוב המשתתפים במחקרים על הנושא.

אגב, העניין הזה יכול להסביר את הנטייה של הדור הנוכחי להתחתן מאוחר יותר, להביא ילדים בגיל מאוחר יותר או לא להביא ילדים בכלל. אין זה אומר שילדים הם בהכרח גורם להפחתת האושר: אנשים רבים יצהירו בלי להסס שהילדים שלהם הם המקור לאושר הגדול ביותר בחייהם. אבל באופן מסורתי, ובהסתכלות ממוצעת, אנשים עם ילדים מדווחים על רמות שמחה נמוכות יותר בהשוואה לאנשים ללא ילדים.

ציינו שיש שתי סיבות עיקריות להרגשת דכדוך ביום ההולדת: הסיבה השנייה היא ההשוואה לאחרים. החל מגיל מסוים, לרוב בנקודה כלשהי בעשור השלישי לחיינו, אנחנו מתחילים להסתכל לאחור ולשפוט את עצמנו לפי מה שהשגנו או לא השגנו, ובוודאי לפי מה שאחרים השיגו. יום ההולדת הוא לא רק יום חגיגי שבו אנחנו מציינים את הולדתנו, אלא גם נקודת ציון שבה רבים מאיתנו בודקים באיזה מקום הם נמצאים בחייהם. במקרים רבים, זה לא יהיה המקום שבו הם רוצים להיות.

זה המקום לומר שבהרבה מקרים, תחושות השמחה שלנו הן יחסיות, ומכך נובעת התחושה הכללית הזאת. אם ננסה להיות אובייקטיביים נגיד שהגיל לא באמת קובע – שכן ישנם לא מעט בני נוער שמצויים בדיכאון, ולעומתם הרבה מאוד אנשים מבוגרים שמחים ומאושרים. הכול עניין של פרספקטיבה, וכמובן צריך לזכור שישנם עוד אלמנטים שמשפיעים על רמת האושר, לצד הגיל.

מעשנים? בגלל זה אתם לא שמחים

המחקר שהזכרנו קודם לכן, Harvard happiness project, קבע עוד דבר מעניין: מעשנים קבועים ומי שצורך אלכוהול באופן תדיר נחשבים באופן כללי שמחים פחות. כלומר עישון וצריכת אלכוהול באים בקורלציה הפוכה לשמחה. יותר מזה: בני זוג של מעשנים קבועים או של צרכני אלכוהול קבועים, מדווחים גם הם לרוב על רמה נמוכה של שמחה – גם אם הם עצמם לא מעשנים ולא צורכים אלכוהול בכמות גבוהה.

ומה לגבי אירועים קשים מאוד – לעומת אירועים משמחים מאוד? מחקרים שונים מראים כי זמן מה לאחר טראומה נפשית או פיזית, מצד אחד, וכן לאחר זכייה בלוטו למשל, רמות השמחה לא חריגות מאוד בהשוואה למצב לפני האירוע. כלומר כמה חודשים, אולי שנה, מה'חוויה' – בין אם היא טובה מאוד או רעה מאוד – רמות השמחה של מי שחווה אותה כמעט חוזרים לרמות שהיו לפניה. אין זה אומר, למשל, שטראומה לא פוגעת משמעותית בשמחה. היא יכולה בהחלט, ודאי אם גרמה להגבלות או מונעת מהנפגע לעשות דברים שאהב. אבל רבים מוכיחים כושר התאוששות גבוה מאוד במקרים כאלו, ורמות האושר שלהם עשויות לחזור לרף קרוב מאוד למה שהיה לפני האירוע הטראומטי.

איך אפשר 'לייצר' שמחה?

נתחיל מהצהרה: יש לנו הרבה יותר שליטה על רמות השמחה בגופנו ממה שאנחנו נוטים לחשוב. אנחנו יכולים לשלוט על כך, ואפילו להשפיע על כך, אם נהיה מודעים לעניין – כי הרבה מאוד מהדברים שגורמים לשמחה ולאושר הם פעולות שאנחנו עושים בעצמנו. זה לא מגיע דווקא מעניינים חומריים, כמו שרבים נוהגים לחשוב. במילים אחרות, אנחנו יכולים 'לייצר' שמחה בעצמנו.

ולא, לא מדובר בשמחה מלאכותית; גם לא מדובר בפעולות שבהן אנחנו צריכים לדמיין שאנחנו שמחים, או להסתפק במה שיש לנו כדי להיות מאושרים. זו לא הכוונה: ייצור שמחה מתבצע על ידי שמירה על כמה עקרונות חשובים ומרכזיים, שמפעילים את מערכת הרגשות שלנו ואת מערכת התגמול של המוח.

ניתן דוגמא כדי להמחיש זאת: מחקרים הראו שהציפייה שלנו לקבל משהו חיובי גורמת לעלייה בכימיקלים ש'יוצרים' שמחה, יותר מאשר קבלת אותו דבר. במילים אחרות: הציפייה מעלה את רמות השמחה והאושר יותר מאשר הדבר עצמו, שאותו אנחנו מצפים לקבל. מדוע? משום שהיא מפעילה את המערכת הנוירביולוגית שלנו בצורה טובה.

בנקודה זו צריך להבדיל בין שמחה טבעית לשמחה ש'מיוצרת' על ידינו: שמחה טבעית מגיעה בעקבות אירועים שונים – סיום תואר, מציאת בן זוג, יום הולדת שמתקרב (בעיקר כשאנחנו קטנים). שמחה שאנחנו מייצרים בעצמנו, שיכולה להיות אף עוצמתית יותר, דורשת מאיתנו מאמץ. דורשת מאיתנו להתכוון אליה.

כך למשל, מוזיקה מסוימת – תלוי באדם הספציפי כמובן – יכולה 'לייצר' שמחה. כך גם סרט מסוים. לא במקרה משמשת מוזיקה מסוימת כרקע לסרטונים מצוירים: יש בה משהו שתורם מאוד לחוויית הצפייה ולהנאה. לכן טונים מסומים, צלילים, ויזואליה – כל אלו אלמנטים שיכולים לייצר שמחה, אבל לא לבדם. ייצור שמחה צריך להיות מפגש בין כמה אלמנטים יחד. יצירת אווירה מתאימה.

לכן, אגב, שמיים מעוננים יכולים להשפיע על מצב רוחם של אנשים רבים. הקדרות הזו מייצרת אווירה שאותם אנשים לא אוהבים ולא מתחברים אליה. זה מראה עד כמה תחושת האושר והשמחה היא דינאמית, ועד כמה יש לנו יכולת להשפיע עליה.

ניקח את סביבת העבודה: נוכחות של אקווריום בחדר העבודה יכולה לסייע מאוד לאנשים רבים; האזנה למוזיקה שקטה או למים זורמים תעשה גם היא עבודה טובה; יצירת מקום שמבחינת אותו אדם יהיה מרחב נוח ונעים. כל אלו בהחלט יכולים לתרום לתחושה הטובה. מעבדות סגורות, ללא חלון וללא אור שמש, יכולים להשפיע לרעה על מצב רוחו של אדם. מצד שני, יש אנשים שדווקא הסביבה הזו תעשה להם טוב. ייצור השמחה תלוי, אם כן, בראש ובראשונה באדם עצמו.

שמחה לא מתקיימת בוואקום. היא קשורה בהרבה דברים נוספים ותלויה בהם, ואילו אנחנו נוטים לא פעם לנתק ממנה את הקונטקסט – וזה דבר שגוי. אנחנו חייבים להבין ששום דבר הקשור למצב הרוח שלנו אינו מבודד מהסביבה, ותמיד קשור אליה. עם ההנחה הזו יהיה לנו קל יותר 'לייצר' שמחה עבור עצמנו.

מה עוד יכול להוביל לשמחה - ומה פוגם ב'תהליך הייצור' שלה?

אחד הממצאים המעניינים שהתגלו לאורך השנים הוא שבזבוז כסף על מישהו אחר יכול להעלות את רמות האושר אצל האדם שהוציא את הכסף. ההכנסה, כמו שכבר ציינו, לא משמשת כלי לייצור שמחה, אך כסף סוציאלי, כזה שמשמש כדי לעזור לאחרים, לדוגמה, בהחלט מסייע לנו להרגיש טוב יותר. ודאי שמתן כסף לרכישת מזון או תרופות יעשה זאת, אבל גם מתן כסף לרכישת מתנה, אפילו כזו שאיננו יודעים מה היא תהיה, משפרת את מצב הרוח.

יותר מזה: עובדים שקיבלו בונוס מהעבודה והחליטו להקדיש אותו לעניין חברתי/סוציאלי כלשהו, העידו שהיו מאושרים יותר מהוצאת הכסף מאשר מקבלתו כבונוס. וזה נכון, אגב, לא רק לכסף: כל מאמץ או תרומה למישהו, תמיכה וסיוע, 'מייצרים' שמחה אצל הצד העוזר והתומך.

מצד שני, הינה לכם דוגמה למשהו מפתיע שפוגם בייצור השמחה: מחשבות נודדות. מתברר שכאשר אנחנו לא מתמקדים במשימה שאנחנו עושים – גם אם מדובר במשימה שעל פניו אנחנו לא אוהבים לעשות – רמת האושר שלנו יורדת. כלומר כאשר אנחנו מתמקדים במשימה, ובה בלבד, ואין זה משנה מה היא, נרגיש טוב יותר. המחשבות הנודדות הן הגורמות לחוסר שמחה. זו הסיבה שבגללה מדיטציה נקשרת פעמים רבות לאושר: היא מפקסת אותנו וממקדת אותנו.

האלמנט מהחשובים ביותר: קשרים חברתיים

קשרים חברתיים איכותיים מסייעים מאוד לתחושת השמחה. למעשה, מבחינות רבות הם נחשבים לכלים העוצמתיים ביותר: ככל שיש לנו יותר קשרים סוציאליים, חברתיים, כך אנחנו מרגישים טוב יותר – וככל שהם איכותיים יותר, כך הרמה עולה.

אבל מה הוא קשר חברתי איכותי? ברור שקשר רומנטי, משפחתי, חברי, קשר צמוד עם קולגה בעבודה, כל אלו נחשבים איכותיים. אבל לא רק: גם קשרים שנחשבים בעינינו שטחיים משהו, ללא עומק, נחשבים איכותיים.

הדוגמה הטובה ביותר היא קשר קבוע, יום־יומי ורגעי עם אדם אחר, לזמן קצר. למשל, להגיד שלום לשומר בכניסה לאוניברסיטה בפתיחת יום הלימודים. גם קשר כזה, למרות שאין בו ממש מבחינה חברתית, יכול לתרום למצב הרוח ולהיחשב קשר איכותי.

גם פגישה של לראות פנים מוכרות, בעיקר בשעות הבוקר או בשעות הצהריים המאוחרות, משפיעה לחיוב על התחושה שלנו. אנחנו תלויים מאוד במפגש עם פרצופים מוכרים, ומושפעים מכך מאוד. לכן אין חובה שזה יקרה במסגרת קשר חזק ורב שנים: קשרים איכותיים יכולים לבוא בכמה סוגים וצורות, ולכולם תהיה השפעה חיובית על האדם ועל התחושות שלו.

קשר פיזי

קשרים חברתיים הם דבר חשוב מאוד, וגם קשר פיזי. גם כאן לא מדובר בהכרח במה שאתם חושבים עליו: זה לא חייב להיות קשר רומנטי או קשר מיני, כדי שייחשב פיזי. למעשה, לא מעט קשרים כאלו מתקיימים בינינו לבין יצורים שאינם אנשים. חיות המחמד שלנו.

ישנו מושג באנגלית שנקרא Allogrooming, מצב שבו יצור כלשהו מבטא את אהבתו ואת דאגתו לאחר באמצעות מגע. למשל, ליטוף; סירוק של השיער; טיפוח של הגוף; אפילו תספורת, עיצוב שיער, מניקור ופדיקור, מסאז' ועוד. גם אותה פעולה מוכרת של צמד קופים אשר יושבים זה לצד זה, והאחד פולה כינים מפרוותו של האחר – זהו Allogrooming. לכן, אגב, רבים מאיתנו אוהבים כל כך להיות בחברת בעלי חיים: הקשר איתם הוא קשר מסוג כזה.

אפשר לראות בזה מעין 'תבנית' שלפיה פועלים כל היונקים. אלו פעולות שמשפיעות על הנוירונים הקשורים לתחושת המגע בעור, והן מסייעות לתחושה של שלווה של נועם. הן מחברות בין אנשים, ומעודדות ייצור אוקסיטוצין, אשר ידוע בכינוי 'הורמון האהבה'. Allogrooming, אם כן, נחשב גם הוא סוג של קשר סוציאלי איכותי.

אינסוף אפשרויות בחירה – האם זה תורם לנו?

נהוג לחשוב שחופש, וחופש בחירה, הם מפתחות לאושר ולשמחה. זה נכון במידה רבה מאוד, אבל גם כאן צריך לזכור דבר חשוב: ההבדל בין חופש בחירה לבין אפשרויות בחירה בלתי נגמרות, או מרובות. ההבדל בין שני המצבים האלה גדול.

באחד המחקרים שנעשו בשנים האחרונות הונחו חברי קבוצה אחת לקבל החלטה בעניין מסוים – ונאמר להם שאין להם אפשרות לשנות את ההחלטה; לחברי הקבוצה השנייה נאמר שיוכלו להחליט, ולשנותה לאיזו החלטה אחרת שירצו. תוצאות המחקר הראו שדווקא חברי הקבוצה השנייה, עם שלל האפשרויות שעמדו לפניהם, דיווחו על רמת אושר נמוכה יותר.

אפשר להקביל את זה גם לחיים האמיתיים: כאשר אדם 'נעול' על הבחירה שלו, כאשר הוא יודע בדיוק מה הוא רוצה ומאמין בזה, קל לו יותר להמשיך הלאה. כאשר עומדות לפניו כמה אפשרויות וקשה לו להחליט – וגם אחרי שהחליט איננו שלם עם ההחלטה – התחושה טובה הרבה פחות. זה נכון לגבי בחירת אוניברטיסה או מכללה ללימודי התואר, וזה נכון לגבי בחירת בן זוג. כאשר ההחלטה סופית, מוחלטת, הסיכוי לשלוות נפש גדול יותר.

ארגז הכלים של השמחה

אם כן, אפשר בהחלט להגיד שיצאנו מכאן עם ארגז כלים שיכול לקרב אותנו אל תחושת השמחה והאושר, ואלו העקרונות המרכזיים שנמצאים בו:

• דברים חומריים לא בהכרח מביאים לשמחה, אך יכולים לשמש אמצעי להשגתה
• עבודה כשלעצמה היא לא מדד לאושר, אך היא יכולה לתת משמעות לחיים – וגם ליצור קשרים חברתיים
• לקשרים החברתיים השפעה גדולה על תחושת האושר שלנו, וכשהם איכותיים היא גדולה יותר
• אם נייצר לעצמנו את האווירה הנכונה, 'נייצר' גם אושר
• אין נוסחה כימיקלית לאושר, אבל יש דברים שמניחים את היסודות לה, והם הוזכרו כאן בהרחבה
• כששומרים על איפוס וממוקדים בהחלטות שלנו, קל יותר להיות מאושרים
• גם השמחה הטבעית וגם השמחה שאנחנו מייצרים בעצמנו זקוקות כל העת לתשומת לב ולמאמץ מצידנו.