הגישה הטיפולית בפצעים קשי ריפוי

גוף האדם יודע בדרך-כלל לטפל בפצעים בעצמו. ראשית, הגוף מייצר תחבושת לפצע: קרום קשה (גלד) המהווה מחיצה אל מול הסביבה אך גם ישמש גורם ריפוי חשוב. במקביל מגיעים לאזור הפצע את תאי ההגנה ה'מטפלים' בחיידקים, ותאי כלי דם ורקמת חיבור יוצרים רקמה עשירה בכלי דם (רקמת גירעון) המביאה לפצע דם וחמצן ואת כל גורמי המגן (חיסון) של הגוף.. לאחר היווצרות רקמת הגרעון, הפצע 'מרגיש' מוגן ועל בסיס רקמת הגרעון והספקת הדם שלה מתחיל לבנות רקמה חדשה: הצלקת, שתפקידה לסגור את הפצע. בריפוי מוצלח השלב האחרון יהיה הבשלת הצלקת.

תהליך נורמאלי של החלמת הפצע עשוי להימשך בין מספר ימים למספר מועט של שבועות, אך כאשר מעורבים בתהליך גורמים מפריעים המעכבים את ההחלמה, יהפוך הפצע לקשה ריפוי וככל שעובר הזמן יהפוך לכרוני.

הגורמים המעכבים את החלמת הפצע

גורמים פנימיים - רקמות שלא מקבלות די חמצן עקב פגיעה בכלי הדם (סכרת למשל) או בעיה ריאתית או לבבית, רקמות שאין בהן ניקוז ורידי מהיר, או חסימה ורידית שעלולה להיווצר כתוצאה מגידול או השמנת יתר הלוחצת על כלי הדם.

גורמים חיצוניים - השכיח שבהם הוא לחץ. כאשר בפרק זמן שבין 10 דקות למספר שעות לא מגיע דם לאזור מסוים והרקמות הרכות לא מקבלות חמצן, עלול להיווצר פצע לחץ. בקבוצת הסיכון לפצעי לחץ נמצאים אנשים שלא יכולים לזוז בכוחות עצמם, חולים שהגפה שלהם נתונה בסד גבס לוחץ יתר על המידה וחולים שהם מחוסרי הכרה. הקרנות גם הן עלולות לפגוע בעור ויכול הריפוי.

אצל חולי סכרת הסובלים מפגיעה פריפרית, אובדת לרוב התחושה בקצות העצבים והם לא חשים, למשל, כאשר הנעל לוחצת להם.

טראומה בעקבות ניתוח או תאונה - לאחר תאונה (עבודה או דרכים) עלול להימצא בפצע גוף זר כגון אבן או זכוכית, דבר שיגרום לגוף לעכב את החלמת הפצע.

לאחר ניתוח, מסיבה כלשהי עלולים התפרים להיפרם. במקרה כזה, מחשש לזיהום, לא ניתן לתפור שוב את הפצע והוא נותר פתוח. אם בפצע שכזה יש עצם חשופה שמתייבשת, היא מתפקדת כגוף זר שאינו מאפשר למקום להירפא.

גם במקרים בהם בניתוח אכן מכניסים גוף זר כגון פלטה לקיבוע אורתופדי, רשת, סטנט וכו', הגוף עלול לעכב את החלמת הפצע.

גורם נוסף שעלול לעכב החלמה ולגרום לפצע קשה ריפוי הוא תרופות, למשל, תרופות לטיפול בחולי סרטן או סטרואידים בטיפול ממושך עלולות לאט או לפגוע בהליך הריפוי.

מכיוון שמגוון הסיבות להיווצרות פצע קשה-ריפוי הוא גדול, עלינו לבדוק מהו הגורם לפני שמחליטים על שיטת טיפול. אך כאן גם קיימת בעיה נוספת - לא תמיד ניתן לטפל בסיבה במהירות ולאפשר החלמה של הפצע תוך זמן קצר. כך למשל, ניתן אולי לשפר במעט את הערכים של חולה סוכרת, אך לא ניתן לרפא את המחלה. במקרה של אדם שסובל מעודף משקל, הליך של הרזייה הוא ארוך ולא תמיד מצליח.

הטיפולים העומדים לרשות הרפואה

לרקמת הגרעון יש תפקיד קריטי בהליך הריפוי של הפצע כיוון שאז הפצע מוגן, הוא מקבל אספקה טובה של דם וחמצן והליך ההחלמה של הפיכת רקמת הגירעון לצלקת יכול להתבצע ולהביא לסגירת הפצע. בנוסף, כאשר קיימת רקמת גרעון טובה היא יכולה להוות מצע מצוין להשתלת עור (במקרים של כוויות, למשל). הבעיה היא שכל אותן הסיבות שנמנו ככאלה שגורמות לפצעים קשה ריפוי, לא מאפשרות לגוף לייצר את רקמת גרעון.

כדי לאפשר לגוף לבנות רקמת גרעון ולהמשיך בהליך ההחלמה, יש צורך תחילה להסיר את הרקמה המתה שמצטברת על ובשולי הפצע. פעולה זו מתבצעת על-ידי תהליך הטרייה (מלשון טרי) של הפצע, בו מסירים את הרקמה המתה, הופכים את הפצע לטרי ולאחריה ניתן לטפל במספר דרכים, תלוי בסוג הפצע, מיקומו וסבילות של החולה.

אחת השיטות הקדומות לטיפול בפצע קשה ריפוי, שמקורה בעולם העתיק, ביוון ורומי, היא טיפול ברימות זבובים (תולעים). מדובר בטיפול שעשוי לעורר סלידה אצל המטופלים, אך אחד היתרונות שלו הוא שהוא זמין. חשוב לדעת שהרימות המוכנסות לתוך הפצע אוכלות באופן סלקטיבי בעיקר את הרקמה הפגועה ואין חשש מהתפשטות הרימות גם לאזורים בריאים.

דרך אחרת לטפל בפצעים קשי ריפוי היא באמצעות זילוף של טיפות פוליהיל ישירות על הפצע. פוליהיל הוא תכשיר חדש בעל תכונות פיזיקליות המשפעלות את המנגנון הטבעי של ריפוי הפצע. מדובר בתמיסה מימית המכילה כדוריות זעירות סינתטיות (כדוריות פוליסטרן בגודל 5 מיקרון – כחזי מגודל כדורית דם אדומות) שהמטענים החשמליים השליליים עוזרים להצמדתן לתאים ומרכיבי הפצע. הכדוריות מתפקדות כרשת בעלת שטח מגע עצום ומספקים לגורמי הריפוי (התאים בפצע הכרוני), את התנאים המייטבים למנגנוני השיקום וצמיחה של תאים בצורה מהירה ויעילה, ברוב המקרים.

טכנולוגיית פוליהיל גורמת ל"אתחול מחדש" של תהליך ריפוי פצעים קשי ריפוי או כרוניים, על-ידי עידוד יצירת רקמת גרעון בריאה, שהינה שלב קריטי בתהליך ריפוי הפצע, ההצטלקות והתכווצות הצלקת. למעשה, הכדוריות משמשות כתשתית תלת מימדית ולחה ההכרחית לפעילות של התאים. המטען החשמלי גורם לכך שאל התשתית מתקרבים ונצמדים התאים המעורבים בתהליך ריפוי הפצע (מאקרופאגים, פיברובלסטים, קראטינוציטים וכו'), תהליך שגורם לשפעול של המנגנון הטבעי של ריפוי הפצע. הטיפול הוא קל ופשוט ונעשה על ידי החולה או מי מהקרובים אליו ללא צורך בזריקות או שימוש במיכון או אמצעים אחרים. התכשיר רשום במשרד הבריאות, אך טרם נכנס לסל התרופות.

שיטה נוספת היא ה-(vacuum assisted closure) V.A.C - מכשיר לטיפול בפצעים באמצעות ואקום בטכנולוגיה של הפעלת לחץ שלילי על אזור הפצע. פעולת המכשיר שואבת את הפרשות הפצע החבוש בחבישה אטומה מיוחדת, מפחיתה את הבצקות ואת הלחץ מכלי הדם. שיטה זו לא מתאימה למטופלים עם מחלות בכלי הדם, כיוון שהיא עלולה לגרום לאיגום של הדם וכאבים עזים. בנוסף, השיטה לא מתאימה לטיפול בפצעים שנמצאים באזורים שקשה לאטום כמו מפרקים ויש חולים שהטיפול מסב להם אי נוחות או כאב.

דרך נוספת לטפל בפצעים קשי ריפוי נעשית באמצעות טיפול בגז אוזון שאמור לשפר את זרימת הדם ואת המערכת החיסונית, הורס את החיידקים ובכך משמש גם כחומר חיטוי. דרך נוספת לטיפול באוזון היא באמצעות משחה בריכוז גבוה.

טיפול נוסף שניתן לחולים עם פצעים קשי ריפוי הוא הזרקה של תאי דם לבנים (מאקרופאגים) שנלקחים ממנות דם של בנק הדם. לאחר שהתאים עוברים שפעול, הם מעוררים תגובה בתאי החולה ומעודדים את הריפוי. התאים, המותאמים אישית לכל חולה, מוזרקים ישירות לפצע לעיתים מזומנות, משמידים חיידקים ומנקים את הפצע ממזהמים, ומאיצים את סגירת הפצע והחלמתו.