אודות MedPortal  הרשמה לחדשות MedPortal  תקנון  שאלות נפוצות  צור קשר

(אנציקלופדיה) חדשות בריאות >

אם ואחות


12.5.19
לרגל יום האחיות הבינלאומי: סיפורה של שבע כהן, האחות המיתולוגית של מושב עין יהב בערבה התיכונה

בחודש אוקטובר האחרון נפל דבר בערבה– שבע כהן, האחות המיתולוגית של מושב עין יהב ובכירת האחיות בערבה התיכונה, יצאה לפנסיה. האחות המיתולוגית זכתה במרוצת השנים לקבל אותות ופרסים כהוקרה על עבודתה המסורה: בשנת 1986 העניק משרד הבריאות לשבע את פרס העבודה לאחים ואחיות מצטיינים; בשנת 1999 קיבלה את פרס האחות המצטיינת של מחוז הדרום של שירותי בריאות כללית, ופרס מיוחד שמנכ"ל שירותי בריאות כללית העניק לה על עבודתה המסורה; בשנת 2010 העניקה להסגנית השר לענייני גמלאים, ח"כ ד"ר לאה נס, מגן הוקרה על פעילותה ותרומתה רבת השנים.

ואולם, שבע ממשיכה גם היום לעבוד יום בשבוע כאחות במרפאת עין יהב, ולהיות חברה פעילה בצוות הרפואי האזורי ובצוות המקצועי של המוקד לרפואה דחופה.

שבע נולדה בקיבוץ מעין צבי בשנת 1943. שבע למדה בבית הספר היסודי בשדמות דבורה ובתיכון למדה בעפולה. היות שכבר היה לה ברור מילדות שהיא רוצה להיות אחות, בסיום כיתה י"א, כשהייתה בת 17.5 החלה ללמוד בבית הספר לאחיות בבית החולים רמב"ם בחיפה. תוכנית הלימודים ארכה שלוש שנים. במקביל ללימודים הצטרפה בשנת 1959 לגרעין הנח"ל נווה שיועד לעין יהב. "בסיום הלימודים בבית הספר לאחיות היה מקובל באותם ימים שאחוז מסוים מהבוגרות ישרתו כאחיות במסגרת הצבא. אני כמובן רציתי להגיע לעין יהב ולהצטרף אל חברי הגרעין שלי."

ימים ראשונים בעין יהב

"הגעתי לעין יהב בשעת לילה בקומנדקר האספקה שהיה מגיע אחת לשבוע. ירדתי ממנו כולי מאובקת. מסביב הכול היה מלא אבק. נכנסתי כמו שאני לחדר האוכל וחיפשתי פרצוף מוכר מהגרעין שלי. לשמחתי ראיתי את צילה כנעני שהייתה חברתי בגרעין. הצטרפתי אליה. למחרת בבוקר כבר עבדתי בגן הירק עם כולם. בעין יהב היה מבנה מרפאה ואני איישתי אותו בשעות הערב. באותם ימים בשעות הבוקר כולם עבדו בגן הירק, ואחרי ארוחת הערב היו מה שכינינו 'סידורי עבודה'. הסידור שלי היה המרפאה. היה אז מין נוהל כזה שבכל ערב היו כולם באים למרפאה להישקל. זו הייתה שגרה של אנשים צעירים ובריאים שלעיתים חולים ולעיתים נפצעים. עיקר הפעילות הייתה סביב תאונות עבודה. בשנים הראשונות ד"ר ארוין כהן היה מגיע אלינו במטוס פייפר מבאר שבע בהתאם לקריאה שלי. אחר כך, כשסללו את הכביש, הוא היה מגיע ברכב מאילת. כשהגעתי היו ביישוב שלושה תינוקות – דודו בן אליהו, זיו פורת וגלי חסיד. שימשתי גם כאחות טיפת חלב על אף שלא היה לי שום ניסיון או ידע אישי. כולנו היינו מאוד צעירים".

ככל שחלף הזמן והיישוב גדל מעט נדרשה יותר עבודה במרפאה, ושבע עבדה בה יותר שעות. במקביל הייתה אחראית על הנוי ביישוב.

אחות בקהילה

מסוף שנות השישים פעלו בעין יהב רופאים צבאיים שהיו בראשית דרכם. חלקם הגיעו באופן סדיר וחלקם אף חיו ביישוב. 11 רופאים צבאיים שירתו בעין יהב לאורך השנים. בימים הראשונים מנה היישוב הצעיר 20 תושבים צעירים. המושב גדל, הצעירים בגרו, הילדים גדלו והצרכים השתנו, וכך התרחבה וגדלה גם המרפאה. היום היא נותנת שירות ליותר מ-1800 תושבים ועובדים החיים בעין יהב. בשנת 1963 עמדו לרשות המרפאה מכשירים ואמצעים בסיסיים שכללו מד לחץ דם, משקל (שהיה בו שימוש יומיומי), ציוד לחבישה ולטיפול ראשוני. היום, 56 שנה מאוחר יותר, שבע מספרת שהמרפאה היא למעשה חדר מיון קדמי הכולל ציוד החייאה ואמצעים לטיפול בפצעים מורכבים. ניתן לבצע בה עירויים מסוגים שונים, בדיקות דם, ועוד מגוון של שירותים הזמינים גם למענה ראשון ודחוף וגם לטיפול מתמשך.

איזה אירוע זכור לך במיוחד מכל שנות עבודתך במרפאת עין יהב?

שבע לא חושבת הרבה ועונה מיד: "לידות! נסעתי כמעט עם כל יולדת מעין יהב לבאר שבע או לאילת. לעיתים הלידה התרחשה בדרך לבית החולים, לעיתים אפילו בבית והיו גם מקרים שבהם יילדתי במרפאה. ברבות מהלידות בבית החולים הייתי נוכחת וכמובן בלידות שיילדתי באמבולנס או בעין יהב. בשנים האחרונות אני מלווה את היולדות שבלידות שלהן ליוויתי את האימהות שלהן. זה מרגש מאוד". שבע מספרת לי על יולדת שליוותה לפני שנים ספורות לבית החולים. הלידה התפתחה במהירות והיא נאלצה לעצור בצד הדרך וליילד אותה באמבולנס. התברר שחבל הטבור היה כרוך שלוש פעמים סביב צווארו של התינוק. החושים והניסיון הרב של שבע היו באירוע הזה בשיאם, והתינוק יצא בריא ושלם. שבע מסיימת את תיאור הלידה, מסתכלת עליי ואומרת: "ללדת צריך בבית חולים. אף פעם אי אפשר לצפות את מהלך הלידה, שיכול במקרים רבים להשתבש".

מה האירוע הרפואי שהיית מעורבת בו וגרם לך את הסיפוק מקצועי הגדול ביותר?

"היה מקרה של חבר שהגיע למרפאה עם כאבי בטן. בדקתי אותו ואבחנתי שיש לו דלקת בתוספתן. הוא הלך לרופא הצבאי בחטיבה. הרופא אמר לו שזה שום דבר, שישתה חלב וזה יעבור לו. באתי אליו הביתה עם אמבולנס ואמרתי לו שהוא חייב להתפנות לבית חולים באופן מיידי. אם לא, הוא חייב לחתום שהוא מבין את ההשלכות. הוא הסכים להתפנות והגיע לבית החולים. הוא הוכנס לניתוח דחוף, במהלכו התוספתן נקרע. הרופא שניתח אותו אמר לו שמי ששלח אותו לבית החולים הציל את חייו. זה היה מקרה מאוד מספק, לדעת שהצלתי חיים. זכורות לי גם תאונות דרכים רבות מספור בכביש הערבה שאליהן נקראתי כדי לטפל בפצועים".

עד לפני שנה הייתה שבע מתנדבת פעילה (מאוד) ביחידת חילוץ ערבה. היא השתתפה בין היתר במשלחות סיוע רפואיות לאזורי אסון בהאיטי, בטורקיה ובפרו. היא ממשיכה להיות חלק מהצוות הרפואי האזורי ובצוות המקצועי של המוקד לרפואה דחופה. היא מתנדבת במד"א ורבות (רבות מדי) הפעמים שבהן נקראה ועדיין נקראת לסייע ולטפל בפצועים בתאונות דרכים בכביש הערבה.

שבע לא מפסיקה להיות מה שהיא כל כך אוהבת, מה שמהווה חלק כל כך משמעותי בחייה – להיות אחות. החלום שהתחיל בילדותה בשדמות דבורה ממשיך להתממש עבורה יום יום, שעה שעה, מיום שהגיעה לערבה בקומנדקר האספקה המאובק.

 

בצילום- שבע כהן מקבלת את פרס סגנית שר הבריאות

צילום- הערבה התיכונה


 
גרסה להדפסה   |   שלח לחבר   |   לארכיון מאמרים
 
 אנציקלופדיה רפואית
עם המלצות לריפוי עצמי
 
 בריאות | אודות MedPortal | תקנון | קישורים | שותפים | הרשמת חברים | הרשמת רופאים ומטפלים | כניסת חברים | צור קשר | שיתופי פעולה