אודות MedPortal  הרשמה לחדשות MedPortal  תקנון  שאלות נפוצות  צור קשר

 נבחרי MedPortal
רפאל רוזנסקי
רפואה סינית .

רוצה להופיע כאן?
(אנציקלופדיה) סרטן וגידולים >

המיאלומה הנפוצה הצטרפה לחיי כעוד אתגר


27.6.17
המיאלומה הנפוצה פשוט הצטרפה לדרך כעוד אתגר

ברוך קורצטג עבד כל חייו בפיתוח מוצרים עם חומרים שונים. באחד מרגעי השיא של בניית ביתו במו ידיו גילה אתגר לא צפוי – סרטן מח העצם. כל הטיפולים והבדיקות לא הפריעו לו להמשיך בעבודתו ובתחביביו, רק בשילוב נסיעות על האופנוע שלו לבית החולים.

כמה אירוני שדווקא אני הכרתי היטב את בתי החולים מאחורי הקלעים. ובתי חולים, בבסיסם, נראים כמו כל מפעל אחר שבו עבדתי: גם בהם יש צינורות, ועובדים בבגדים כחולים. בתי החולים, שלפני שלושים שנה היו מקום עבודה עבורי, הפכו שוב להיות חלק מהחיים שלי לפני חמש שנים, כאשר גיליתי על המיאלומה הנפוצה.

היום, כשאני כמעט וסופר 70 קיצים, אני מסתכל על חיי אחורה, ורואה בעיקר פעילות. עברתי מקצועות רבים, כשהקשר העיקרי ביניהם היה עבודה עם הידיים, עבודה עם מכונות, עם ברזל ופלסטיק, בחשמל תעשייתי. לימים, הפכתי לעצמאי, עסקתי הרבה בתכנון ופיתוח של מוצרים, ובשלב מסוים החלטתי לקחת על עצמי את הפרויקט הגדול הבא, לבנות את ביתי במו ידיי. לקחתי קבלן שלד, טיח וריצוף, אבל את עבודות הצנרת, החשמל והתוספות שמסביב עשיתי בעצמי. וזו הייתה העבודה – בין לבין השתדלתי ללכת כל יום לחדר כושר, ליהנות מנסיעות על אופנוע – להיות כמה שיותר אקטיבי שאפשר. בהינתן כל זה, מן הסתם לי ולאורתופד שלי היו יחסים קרובים מאוד, וזה היה דבר שבשגרה להגיע אליו כל כמה חודשים, ולקבל תרופה או זריקת סטרואידים להפחתת כאבי הגב.

בתקופה בה נתגלתה המחלה, עבדתי על פרגולה גדולה מברזל לחנייה, ובמקביל החלו להתפתח כאבים לא מוסברים בצלעות. האורתופד הניח שמדובר בהקרנות מהגב, והמשיך בטיפול הרגיל. אך הפעם הכאב לא עבר, או לפחות – לא נעלם. הכאבים החדים שהרגשתי בצלעות השמאליות עבר לצלעות הימניות, אך קו החשיבה של הרופא שלי נשאר כשהיה, ואני, חסר ידיעה, המשכתי בעבודות הרגילות (היום אני מסתכל אחורה ומשתאה למחשבה על עצמי נתלה כמו קופיף מהפרגולה, בזמן שהעצמות שלי הולכות ונחלשות). אבל דאגתי, והרגשתי שיש מידה מסוימת של דחיפות. קבעתי תור לרופא מומחה פרטי דרך קופת חולים מכבי, וגם הוא, לאחר שביקש לראות תוצאות של אקו לב ובדיקת מאמץ, אמר שהלב שלי נראה כשל אדם צעיר, ושאין לו יותר מה להגיד. והכאב כמובן לא עבר. רק רופאת המשפחה שלי שסיפרתי לה את השתלשלות העניינים שלוחה אותי לבדיקת דם, שהיתה נקודת המפנה בגילוי המחלה.

בהסתכלות לאחור אני לא יכול שלא לתמוהה על חוסר המודעות הכה משווע של רופאים לגבי סרטני דם בכלל ומיאלומה נפוצה בכלל. ברור לי שאורתופדים לא יכולים להכיר את כל המחלות, אבל גם אורתופדים הם קודם כל רופאים: אורתופד באופן טבעי בודק עצמות, אבל העצמות הן חלק מגוף שלם. בדיקת דם מוקדמת יותר הייתה יכולה למנוע חצי שנה של נזק לעצמות שלי. אני יודע שהרופאים לחוצים ויש להם רק שלוש דקות לבן אדם , אבל עם שלוש דקות וחצי, ועוד קצת מודעות, אפשר היה להביא לשינוי.

הרופאה קיבלה חזרה את התוצאות, ושלחה אותי בבהילות לבדיקות שיאששו את חשדה שמדובר במיאלומה נפוצה, סרטן מח העצם, במהלכו תאי פלסמה מתרבים באופן בלתי מבוקר. התחלתי מיד בטיפול של וולקייד, ציטוקסן ודקסהמטזון (סטרואידים) למשך של כחצי שנה שחיזקו אותי מספיק על מנת לאפשר השתלת מח עצם עצמית. לאחר ההשתלה המשכתי עם טיפול בטלידומיד עם תופעות לוואי לא סימפטיות שביקשתי מהרופאה שלי להחליף למשהו אחר. התרופה הוחלפה ברבלימיד שאכן הצליחה לעזור להוריד את מדדי המחלה למשך כארבע שנים נוספות. אך מיאלומה נפוצה כמו מיאלומה נפוצה – חזרה אלי לפני כשנה, עם מדדים שחזרו לטפס באופן מדאיג. מאז עברתי בין תרופות שונות, פומלידומיד, שלא עזרה בכלל והמדדים המשיכו לטפס, ולאחרונה קיפרוליס, בתקווה שיהיה זה הטיפול שיסייע לי להאט את התקדמות המחלה שוב. בנוסף אני עכשיו התחלתי ניסיונית לשלב גם רבלימיד וסטרואידים בנוסף לקיפרוליס כיוון שלפי המלצות הרופאים השילוב הזה נותן את התוצאות הטובות ביותר. נקווה.

ביומיום שלי, אני מרגיש ומשדר שעסקים כרגיל. חלקתי כמובן עם משפחתי וחבריי את גילוי המחלה, אך אני לא מרגיש שיש צורך או סיבה להעמיס עליהם: בפגישה הראשונה עם הרופאה בבית החולים לאחר גילוי המחלה ופני התחלת הטיפול אשתי לוותה אותי, אבל מעבר לזה אני עושה הכל לבד –האופנוע הופך את הנסיעות לבית החולים לקלות ונגישות בשבילי, ואני מגיע לשם בשקט ובכיף שלי. אני כל הזמן מעסיק את עצמי, עולה ויורד בין בתי המלאכה שיש לי במרתף ובעליית הגג. גם בתקופות הקשות, אחרי ההשתלה ובעקבות טיפול בסטרואידים שמתלווה לתרופות האחרות, כשהייתי עייף וחלש, הייתי דואג להפעיל את השרירים בחדר הכושר, כל הגוף ואיכות החיים שלי תלויים בזה.

אני משתדל לא להקדיש למחלה תשומת לב מעבר למה שהיא צריכה, אך דואג להתעדכן כל הזמן במידע חדש; מהבחינה הזו עמותת אמ"ן סייעה לי מאוד, ואני משתדל להגיע להרצאות השונות – יש במכון ויצמן מפגש שנתי של העמותה אליו אני תמיד הולך, לפגוש את החבר'ה ולשמוע פרטים על טיפולים ותרופות חדשים. העמותה גם פועלת מול הרגולציה להכנסת תרופות חדשות, ומעדכנת אותנו, החולים, באופן שוטף לגבי חידושים ושינויים. אבל בסך הכל, למרות שסרטן זה סרטן, אני בעיקר מרגיש שאני עדיין אני, בחיים שלי ובעבודה שלי – והמיאלומה הנפוצה פשוט הצטרפה לדרך כעוד אתגר.


 
גרסה להדפסה   |   שלח לחבר   |   לארכיון מאמרים
 
 אנציקלופדיה רפואית
עם המלצות לריפוי עצמי
 
 בריאות | אודות MedPortal | תקנון | קישורים | שותפים | הרשמת חברים | הרשמת רופאים ומטפלים | כניסת חברים | צור קשר | שיתופי פעולה